<h1>הפרדס לרש"י סימנים פ"ג ופ"ד</h1>
<h2>דף מב:</h2>
ומיהו אם באו על השלחן קודם ברכת המוציא לא בעינן ברכה לפירות ולא מעשה קדירה דכיון דקיימו לפניו בשעת ברכת המוציא כי בריך המוציא דעתיה אכל דמילפת בהדיה דתנן בירך על הפת פטר את הפרפרת פי' כל מעשים הבאים עם הפת קרי פרפרת אבל בירך על הפרפרת לא פטר את הפת זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה ומתוך משנה אמר לן ר' כל יינו של אדם וכל משקהו שעל השלחן יכול לאכול על ידן שריית חתיכת הפת שבו קורין שופא בלע"ז ואינו חייב לברך בורא פרי הגפן ולא שהכל אם (אם) [שרו ב]מים דכיון דשורה בהם את הפת בחתיכות הוה ליה פת עיקר ומשקה טפל והוא כבר בירך על הפת המוציא ופטר את הטפילה. לא מחויב לברך בורא פרי הגפן ושהכל נהיה בדברו עד שישתה המשקה בעיניה וכן שנותנין את היין בקערה עם המלח להטביל הבשר אין צריך לברך על אותו יין שהרי הבשר עיקר ואותו [היין] טפל והבשר כבר מיפטר בברכ' המוציא דהא מידי דמילפת הוא. ואי אכיל בשר ע"י טיבול שלא על השלחן ליברוך אבשר שהכל ופטר טיבולו של יין מברכה שהוא טפל. ויין הבא בתוך הסעודה וכן פירות הבאות לקינוח הסעודה נראה בעיני רבי כי היכי דבעי [ברכה] לפניהם צריכי נמי ברכה לאחריהם. שהרי ברכת המזון לא פטר אלא מידי דמזונא ודליפתן כגון תבשילים ומאכלים ומיני בשר ודגים שצריכין ללח' ללפ' בהן פיתו. אבל הללו לעצמן הן באין ודומין כמי שבאו בלי שולחן. והכי מוקמינן הלכתא בפרק כיצד מברכין דברים הבאים לאחר סעודה כלומר קודם ברכת המזון לקינוח הפה (כגון פירות לקינוח) כגון פירות ומגדים טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם. לפניהם דלאו [ללפת] אלא לעצמן הן באים ואין ברכת הפת שווה לברכתן שיהא המברך פוטרתן. ולאחריהם צריכין דלאו מיני מזון נינהו שיפטרו בכלל ברכת המזון. מתוך כך אמר ר' כל המברך לאחר היין שבתוך הסעודה עד שלא יטול ידיו במים האחרונים הרי זה משובח שיין הבא לאחר ברכת המזון אינו פוטרו ליין הבא בתוך הסעודה שהרי הפסיק בנתיים ואסוחי דעתיה הוא כדאמר בערבי פסחים כיון דאמר הב וניברוך אסור למישתי ותו אי אסוחי דעתה ונמלך לא הוי אמאי (לא) מברך איין לאחר המזון בורא פרי הגפן ליפטר ביין דסעודה הא למדת דיין זה אין קאי אלעיל כלל לכך מברכין על זה לפניו ולאחריו ואם כן היין דסעודה במאי מיפטר לאחריו כיון דיין דברכת המזון לא פטר ליה וברכת המזון גופיה לא קאי אמשקה אלא אמזונא. הרי עיניך רואות שצריך לברך איין דסעודה לאחריו בסוף כל שתייתו קודם שיטול ידיו. וכבר ימים מקודם עמדנו על שולחן רבינו וחקרנו עליו לברך לעינינו אחר אותו דסעודה ונראה הלכה למעשה. ולא רצה לפנינו לקבוע הלכות לדורות אבל מרגלא בפומיה כל העושה כן ינוחו לו ברכות על ראשו.
